התקווה

התחלתי לכתוב לפני ההפגנה הגדולה של אתמול, היום הדברים נראים קצת חוכמה שבדיעבד, כן בחנתי את שכתבתי בפעמים הקודמות (חבל שאינם מלווים בתאריך), עכשיו הכול נראה מייגע, כל כך הרבה דשים בנושאים ומי אני שאחווה כאן דעתי, יתכן אף שארחיק מעלי את אלה שאינם רואים כמוני הדברים ונודה על האמת: אחרי הכול מטרת העל שלי היא שתכירו ותרכשו את מוצרי JUST ALOE.

למרות זאת, כשבועיים לא היינו בארץ, בזמן הזה הצליח הדור הצעיר לצבור כוח ולהפעים את הלב… אז תרשו לי כמה הערות משלי:

סוציאליזם ומדינת רווחה – יש ששוללים מונחים אלה, לדעתי אחריות הממשלה לדאוג לתשתיות בכל נושא, לדאוג לחינוך, לבריאות, לביטחון ולכלכלה שתאפשר צמיחה לכולם, לדאוג לחלש, ובעיקר לאפשר שוויון הזדמנויות, ולא להפריט לדעת כל נכס ולמלא כיסם של העשירים ממילא על חשבון אזרחים עמלים אחרים, על חשבון נכסי טבע, ועל חשבון דור המחר!

כלכלה חופשית מאדירה את מיעוט בעלי ההון והכוח, בד"כ בסיוע הבנקים עם כספו של החוסך הזעיר. נכון הם מספקים תעסוקה הם מסייעים להעלאת התל"ג ועל הנייר יש צמיחה, אך היא נחלתה של אותו מיעוט, לו לפחות היו משלמים מס בהתאם, וגוזרים לעצמם שכר פרופורציונאלי.

היום ליוצא הצבא או הסטודנט שאין מאחוריו קפיטל או חברת היי טק שאולי תימכר במיליונים – אין סיכוי לפרנס משפחה, לשלם משכנתא או שכ"ד, ולצאת מהמאבק האין סופי של הישרדות!

ראש הממשלה – למי התכוון כשאמר שיש כאן פופוליזם? הפופוליסטים הם הפוליטיקאים שתופסים טרמפ לשחרר כותרות להתראיין בתקשורת ולנגח אלה את אלה. ביניהם סקטורייאלים הדואגים יפה למגזר שלהם. זו ההזדמנות שלך ראש הממשלה לצאת מהתיאוריה הקפיטליסטית שהנחתה אותך שנים ולחשוב גם מה המדינה עושה למען האזרח. גם בארה"ב החלה ההתדרדרות, שהשפיעה על כל העולם, בשל משכנתאות דרקוניות.

ההסתדרות – איפה היית עד היום מר עיני, ההסתדרות פעם הייתה ממשלת העם שדאגה לרווחה, חינוך, תרבות ובריאות העובד. היום היא מייצגת את הועדים החזקים העומדים בראש סולם השכר, ואילו העובדים הסוציאלים למשל כבר חודשים (אפשר לומר שנים) נדחקים הצידה.

השינוי צריך להתבטא כמעט בכל נושא, לא רק הקוטג', הדלק, או שכר הדיור. אלא גם הכרה בהוצאות לנשים היוצאות לעבוד, מערכת הבריאות, או שכר המורים. זו תפיסה שונה, חברתית ורווחתית, בצד עידוד יזמות כלכלית ושמירה על הביטחון. זה שוויון בנטל החובות של שירות במדינה, של עבודה ושכר, השקעות בחינוך ועוד – לכל בית בישראל דתי או חילוני, יהודי וערבי.

ההתגייסות ההמונית היא אולי בעקבות יאוש מהמדינה אך המראות מעוררות תקווה, תקווה שהפעם ראש הממשלה והאוצר לא יהיו אדישים ולא יקלו ראש. מעוררות תקווה שיהיה פה סדר יום שונה עם צעירים המעיזים לדרוש שינוי.