הבדלים הסוציו אקונומים

זה נכון שגלי העלייה מארצות ערב חשו קיפוח לדעתי יותר בשל הפטרוניזציה ופחות בשל התנאים, יש והעמיסו אותם על משאיות בלי לקבל הסכמתם והורידו אותם אי שם בישוב בנגב (נסו היום לקנות שם משק היום) או בעיירת פיתוח. עשו כך גם לעליות מרומניה (ירוחם למשל הוקמה על ידם) והרבה יותר מאוחר לעולים מרוסיה. אך אלה לא פיתחו את תרבות ה"מגיע לי". בשל ההבדלים הסוציו אקונומים אכן נוצרו פערים שיש לטפל בהם.

אנחנו ירדנו לשממה, לערבה, לפני חמישים שנה מרצון, הערבה, עדיין היום היא הפריפריה של הפריפריה מבחינת השירותים (בריאות, חינוך) והמרחק.

גדלתי בבני ציון של לפני קום המדינה (לפני שרי אריסון, או יולי עופר) – בור סיד בחצר היה השירותים, עששית נפט וברזים של מים קרים בלבד. בשנות החמישים קלטנו עולים ממרוקו וטיפחנו את מעברת חרוצים (גם שם נסו לקנות היום בית). לכן לא מקובלת עלי הפעילות של הקשת המזרחית.

כל ההקדמה הזו היא כדי להבהיר כי דעתי שהמדינה צריכה לעזור לאלה שעוזרים לעצמם, והדברים אכן היו כך עד לפני עשרים שנה, או אז השתלטה השיטה הקפיטליסטית על המנהיגים והכלכלה, כל בעל כוח השתלט על אוצרות המדינה (לאו דווקא בכסף אישי שלו) המדינה מפריטה גם נכסים וגם שירותים שהיא אמורה לתת לאזרחים, הבנקים מכבידים בעיקר בנושא המשכנתאות לצעירים ותקציבים ממשלתיים מהמיסים שלי ושלכם מופנים יותר למגזרים לא יצרניים בשל לחצים קואליציוניים, עד שהגענו למצב שזוג צעיר בלי הורים תומכים אינו יכול להתקיים!

אז כן, כן "מגיע לנו" יותר, מגיע לילדינו יותר! והיום אחרי ההפגנה הגדולה בכיכר המדינה ובמרכזי ערים אחרות אני גאה בדור הצעיר שקם, התארגן ואמר את דברו. איני יודעת אם הם קולטים כמה גדול (ענק) הוא עצם היכולת להוציא לכיכרות כל כך הרבה אנשים. רק מקווה שהנושאים לא יתמסמסו בועדות, בהסכמים הקואליציוניים ובחוקי ההסדר. השינוי חייב להיות רציני הן בחשיבה ותכנון והן במעשה.

הייתה פעם נציגות בכנסת לדורות הבאים ונעלמה. כל תכנון, פיתוח, הפרטה ומכירה, חייבים להתחשב בדורות הבאים, באיכות הסביבה ובאיכות החיים שאנחנו מורישים לילדינו.

אל תוותרו!!